מירב וניב פנוי אליי בסיום גמר השלד ולאחר שבוצעו בשטח חלק מתשתיות החשמל, אבל מבלי שהיתה להם עדיין תכנית העמדת ריהוט וחלוקת חלל שהם שלמים איתה וגם לא היה קונספט עיצובי מגובש.
ולכן, ביקשתי לעצור את ההתקדמות עם נושא התשתיות ובלו"ז צפוף ביותר, עברתי איתם על שאלון הצרכים המפורט ועל שאלון הפרוגרמה העיצובית, ובהתאם גיבשתי את תכנית ההעמדה האופטימאלית להם שתואמת גם את הקונספט העיצובי שהיה נכון להם, ועל פיה הפקתי את כל תכניות הביצוע שמיד עברו לשטח.
שניהם מאוד אוהבים להסתובב בשווקי פשפשים, משוגעים על עץ (ואך ורק כשהוא בפורמט הטבעי שלו), נמשכים למראה ישן וכפרי ותעשייתי אבל גם מתרגשים ממראה חדש ומסודר ונקי.
אז תירגמתי את כל האהבות שלהם, בחרתי את המינונים המדוייקים של ישן מול חדש, כפרי ותעשייתי מול מודרני ומינימליסטי, ועם ההדמיות שלפניכם יצאנו לסיורי הרכישות השונים.
לאור הרגלי האירוח של בני הזוג ורצונם לשמור על חלל פתוח, התקבלה החלטה מושכלת לוותר על פינת האוכל המסורתית ולהסתפק בקונסולה נפתחת ובאי רחב ידיים אשר יהווה את מוקד הבית.
וכך התקבל הבית הזה אשר מבטא אקלקטיקה במיטבה ומאופיין בשילוב מושכל של חומרים, צבעוניות מעניינת ומלא בחום ובאמירה בדיוק כמו שאני אוהבת, והכי חשוב, מספר את הסיפור של בעליו.
